ע"א 2319/08

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב שתי מחלוקות מרכזיות בין הצדדים – קביעת הנכות הרפואית וייחוסה לתאונה, והנכות התפקודית שחווה המשיב כתוצאה מכך. בית המשפט מינה מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה, אשר הגיעו שניהם למסקנה כי נכויותיה של המשיבה לא נבעו רק מהתאונה, אלא גם ממצבה הנפשי ומאישיותה הקודמת. בית המשפט הסכים עם חוות דעת מומחים אלה, וקבע כי נכותה התפקודית של המשיבה צריכה להתאים לנכותה הרפואית, אשר יוחסה בעיקר למצבה הקודם. שני הצדדים ערערו על החלטה זו, כאשר המשיב ביקש הערכה מוגברת של נכות תפקודית והמערערים טענו להפחתה. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את ממצאי המומחים ואת הראיות שהוצגו, אישרה את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בקביעת הנכות הרפואית או התפקודית. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענות המערערים בדבר יישום מסקנות אלה וחישובי הפסדי העבר, ימי המחלה וסיוע מצד שלישי. בית המשפט החליט להפחית את סכום הפיצוי הכולל שנפסק על ידי בית משפט קמא ב-43,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין בגין סכום זה. חלקו השני של פסק הדין עוסק בבקשת המשיב להסיר את פסק הדין ממאגרי מידע מקוונים, בנימוק של פגיעה בפרטיות. בית המשפט הכיר בזכותה של המשיבה לפרטיות ובפוטנציאל הפגיעה, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי פרסום פסק הדין, ללא שמותיהם או פרטיהם המזהים של המשיבה ובני משפחתה, היה ראוי במקרה זה. בפסק הדין הודגש כי עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד, המבטיח שקיפות ואמון הציבור במערכת המשפט. בית המשפט הכיר בהשפעת ההתקדמות הטכנולוגית על הזכות לפרטיות ועל קלות הגישה לפסקי דין מקוונים. עם זאת, היא השאירה את העניין למחוקק לספק פתרון כולל, וציינה כי החוקים הנוכחיים אינם מותאמים לעידן המודרני. במקרה הספציפי שלפנינו, החליט בית המשפט להוציא צו איסור פרסום, האוסר על פרסום שמו של המשיב ופרטים מזהים אחרים בהחלטות השונות ובפסק דינו של בית משפט קמא. על פסק דין זה יחול גם איסור פרסום, שיבטיח הסרה של פרסומים קודמים המכילים פרטים מזהים. לפסק דינו של השופט שנלר הצטרפו השופטים ורדי ויפרח.