רמ"ש 10968-07-22

תקציר

המבקש והמשיב מצויים בסכסוך משפטי על מזונות ילדים בעקבות פרידתם. המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת מזונות, אך המשיב טען כי יש לדחות את התביעה בשל התנהלות המבקשת, כינה אותה "תיאורטית" והציע כי יש להכריע בסוגיה בבית הדין הרבני במקום. עוד טען המשיב כי על בית המשפט לענייני משפחה לשלול את סמכותו בעניין שכן הוא מצוי בסמכותו המקבילה של בית הדין הרבני. זאת ועוד, המשיב הגדיר את תביעת המבקש כ"תביעת רכוש במסווה". עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המבקש. בית המשפט קבע כי התעקשותו של בעל דין כי תביעתו תישמע בפני ערכאה מוסמכת אינה יכולה להיחשב כחוסר תום לב. תביעתו של המבקש למזונות ילדים, בדרישה למזונות שוטפים עבור ילדיהם הקטינים, לא הייתה תיאורטית למרות שהצדדים התגוררו באותה עת תחת קורת גג אחת. בית המשפט הדגיש כי יש לספק את צרכי הקטינים ויש צורך בהכרעה שיפוטית לקביעת מזונות הילדים. בית המשפט דחה גם את טענת המשיב בדבר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שהוא מצטט פסיקה מבוססת לפיה לא ניתן לכרוך תביעות למזונות ילדים בתביעות גירושין. מאחר שהמבקש לא הסכים לכך שבית הדין הרבני ידון בנושא מזונות הילדים, לבית המשפט לענייני משפחה הייתה סמכות לדון בתביעה. יתר על כן, התביעה, שהתמקדה בתחזוקה שוטפת, לא הייתה תביעת רכוש, למרות פירוט כמה הצעות הקשורות לקניין שהעלה המבקש. בית המשפט הדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה כבול לפסיקות בית המשפט העליון ועליו להפעיל את סמכותו לדון בתביעות מזונות, גם על רקע חוסר ודאות לגבי המשך כדאיותן של פסיקות רלוונטיות של בית המשפט העליון. משכך, התקבל הערעור, ובית משפט קמא הופנה לדון בתביעת המבקש למזונות ילדים. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו ושכר טרחתו של המבקש, וביטחונותיו של המבקש הוחזרו להם. פסק הדין אושר לפרסום, תוך מחיקת פרטים מזהים.