ע"א 194/90

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי אין די ברישום הזכויות בחלקות בטאבו על שם הרוכשים המקוריים, שהקימו את מפא"י והפכו לבעלי מניותיה, כדי לראות במפא"י כבעלת החלקות. בית המשפט קבע כי מועד הרכישה של עסקת המכר הוא מועד פטירת הבעלים הקודם, שכן הזכות שנמכרה נרכשה בירושה. לדברי בית המשפט, מיסוי מקרקעין נקבע על פי חוקי המס, אשר במקרה זה הכירו ברוכשים כבעלים החוקיים של החלקות. בית המשפט הדגיש כי בעלות בקניין וזכויות בקניין נקבעות על פי דיני הקניין, וחריגה מהם מקובלת רק במקרים ספציפיים בהם המטרה היא להימנע מהעלמת מס. במקרה זה, המציאות העובדתית, יחד עם כוונת הרוכשים להעביר את מלוא הבעלות לחברה, לא הצדיקה סטייה כזו. כך, פעולות החברה במגרשים נעשו בהסכמת הבעלים ולא היוו זכות בקרקע. חתימת החברה על הסכם המכר עם הקרן הקיימת לישראל גם הבטיחה לרוכש בעלות מלאה, נקייה מכל תביעות מצד החברה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי למאפי הייתה בעלות שוויונית בחלקות, שכן לא היו ראיות לכך, במיוחד לגבי החלקות שנרכשו לפני הקמת החברה. לבסוף, אישר בית המשפט כי השומות שהוציא המשיב אינן סופיות, שכן לא הובאו המסמכים הנדרשים. בפסק הדין נקבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשיב, וקבע את הסכום על 6,000 ₪.