ר"ע 461/84
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון דחה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר שהורה על פינוי חוכר. המבקש טען כי שהותם הזמנית והבלתי רצופה בדירה השכורה בירושלים מהווה "בית מגורים", ובכך נמנע פינויים בעילה של נטישה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, וציטט פסקי דין קודמים שהדגישו את הצורך בהחזקה פיזית מתמשכת כדי להחיל את הגנת החוק מפני פינוי. בית המשפט קבע, כי שהותו של המבקש בדירה, ששימשה כ"בית שני", הייתה זמנית ונדירה, והדירה אינה ראויה למגורים. בנוסף, ציין בית המשפט כי שימושו של המבקש בנכס שונה באופן מהותי מהמטרה המוסכמת בחוזה השכירות ואינו מהווה "מגורים". דעת הרוב הדגישה כי הגנת החוק נועדה למנוע פינוי דיירים ממקום מגוריהם העיקרי. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשת בדבר ויתור וסעד מן היושר, והדגיש כי לא הייתה כוונה לחזור לחוזה השכירות ולא חל שינוי נסיבות משמעותי. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם את הוצאותיו של המשיב הראשון.
חקיקה מקושרת
ר"ע 461/84 אשר גיתי נ' עמידר חברה לאומית לשכון עולים בישראל בעמ, עליון (20.11.1984)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.