ת"א 44442-04-18

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב חוזה שנחתם בשנת 2009, במסגרתו הסכימה התובעת, מסיקה, לספק לנתבעים מימון לפרויקט בנייה בתמורה להחזר הכספים וחלק מהרווחים ממכירת פנטהאוז. עיקר המחלוקת נסובה סביב העיתוי המתאים של התשלומים למסיקה, כאשר מסיקה טוענת כי התשלומים היו אמורים להיות משולמים עם סיום הפרויקט, ואילו הנתבעים טענו למועד מאוחר יותר. השופט מצדד במסיקה על לוח הזמנים וקובע כי פירעון הכספים (רכיב ההשבה) היה אמור להיות משולם עם קבלת טופס 4, שמשמעותו סיום הפרויקט, ביום 11.3.2014, ואילו רכיב הרווח ישולם עם מכירת הפנטהאוז בפועל. בנוסף, השופט מורה לנתבעים לשלם למסיקה סך של 2,545,256.41 ש"ח עבור רכיב ההשבה, כולל הפרשי ריבית והצמדה, שיחושבו החל מקבלת טופס 4 ועד להגשת התביעה. מסיקה מקבלת גם תוספת של 278,000 ₪ כחלק מההשבה, צבירת ריבית מיום התביעה. בגין רכיב הרווח מחויבים הנתבעים לשלם למסיקה סך של 2,064,799 ₪, המהווים 55% מרווחי מכירת הפנטהאוז, בהתאם לתמורה החוזית, בניכוי ניכויים מסוימים, בתוספת ריבית שנצברה ממועד המכירה. השופט גם פסק למסיקה 70 אלף שקל הוצאות משפט מהנתבעים. פסק הדין מדגיש כי הנתבעים כשלו באופן עקבי במילוי התחייבויותיהם לתשלום למסיקה על פי החוזה.