ע"ז 8299-08-20

תקציר

בית המשפט החליט כי אין לפרש את סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, העוסק במעין צוואה, כהסדר שלילי המחריג זוגות חד-מיניים מירושת עזבונם של בני זוגם. מטרת הסעיף, קובע השופט, היא להבטיח כי כל מי שחי חיי משפחה עם בן זוגו ואינו נשוי – לרבות זוגות חד-מיניים – זכאי לרשת. החלטת השופט מתבססת על מספר פסקי דין קודמים שהרחיבו את הגדרת "בן זוג" כך שתכלול גם ידועים בציבור בני אותו מין בנסיבות שונות, כגון זכויות ירושה, זכויות פיצויים והכרה בנישואין בחו"ל. השופט מדגיש כי תפקידו של הפרשן הוא להבין את התכלית והכוונה החקיקתית העומדת מאחורי החוק, ובמקרה זה תכליתו של סעיף 55 ברורה – להעניק זכויות ירושה לזוגות לא נשואים החיים יחד כבני זוג. משכך, אין להחיל במקרה זה את פרשנותו המילולית של המונח "איש ואישה", והתובע – בן זוג מאותו מין – זכאי לרשת באותם תנאים כמו בן זוג נשוי. לדברי השופטת, יש לפרש את החוק בהקשר של נורמות חברתיות ומציאות משתנות, ולכן יש להבין את הביטוי "גבר ואישה" ככולל כל זוג החי חיי משפחה משותפים. החלטת בית המשפט סוללת את הדרך לתובע ולזוגות חד מיניים אחרים לרשת את עזבונם של בני זוגם באותם תנאים כמו בני זוג נשואים, בתנאי שהם עומדים בדרישות הקבועות בחוק הירושה.