ע"א 647/71

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך בין משיבה שנתנה ערבות להלוואה וחתמה על שטר התחייבות להבטחת אשראי מעסיקה, לבין הבנק המערער שנתן את ההלוואה. המשיבה טענה כי שטר המשכון אינו תקף מן הטעם שאין בו חתימה תקפה כנדרש בתקנות המערערת, וכי חתמה עליו על יסוד מצג שווא כי קיימים ערבים נוספים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והוביל את הבנק לערער על החלטה זו. השופט קיסטר דחה את הערעור בנימוק שפרשנות התקנה בעניין חתימות אכן אינה נכונה, אך ניתן לדחות את הערעור על יסוד הנימוק השני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. השופט קיסטר הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נעשה מצג שווא, וכי אין זה משנה אם מצג זה היה שקרי מלכתחילה או הפך לשקרי עקב שינוי נסיבות. יתר על כן, גם אם המצג היה נכון בעת החתימה, הבנק היה מחויב להודיע למשיבה על כל שינוי, והימנעותו מכך פטרה את המשיבה מחובותיה על פי המשכון. השופט כהן הסכים עם החלטה זו, והדגיש כי טענת המשיב בנושא החתימה הייתה קנטרנית, וכי הבנק פעל בחוסר תום לב בכך שלא גילה מידע רלוונטי. השופט ויתקון הסכים עם ההחלטה בעניין מצג השווא, אך העדיף שלא לפסוק בסוגיית החתימה. גם הערעור שכנגד בעניין שכר טרחת עורך דין נדחה, והמשיב זכה בהוצאות.