ת"א 4229/02

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך מקרקעין מורכב בין התובעת, שרכשה חלקת קרקע בבית חנינא, לבין שני נתבעים הטוענים אף הם לזכויות באותו נכס באמצעות ייפוי כוח. שאלת המפתח היא קביעת תוקפם של ייפויי כוח מתחרים אלה. לנתבע הראשון, בנו של איברהים, יש ייפוי כוח מיום 1.3.93, ואילו לתובע ייפוי כוח מאותו נותן ייפוי כוח, איברהים סעיד דאולה, מיום 18.5.93. שני ייפויי הכוח אינם ניתנים לביטול ולא נרשמו בטאבו. בית המשפט בוחן בקפידה את תוקפו של ייפוי הכוח של התובע, בהתחשב בדרישת החוק הישראלי כי מסמכים אלה יהיו מאושרים על ידי גורמים מוסמכים. מאחר וייפוי הכוח של התובע אושר נוטריוני ברמאללה על ידי נוטריון לא רשמי, הוא נחשב ל"תעודה זרה" וקביל כראיה, אך לא ניתן לאמת את תוכנו של המסמך. בית המשפט בוחן גם את מהימנות עדויות העדים, ומוצא את גרסתו של התובע בלתי עקבית ובלתי אמינה, במיוחד בכל הנוגע לשהותו בארץ בעת הרכישה וסכום התמורה ששולמה. לעומת זאת, ראיות הנאשמים, אף שאינן מלאות, מצליחות מעט יותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי שני הצדדים לא הצליחו לספק ראיות משכנעות לעסקאותיהם. לכן, בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, ייפוי הכוח הקודם שנערך על ידי הנתבעים צריך תיאורטית לקבל עדיפות. עם זאת, מכיוון שאף אחת מהעסקאות לא נרשמה, ושתיהן התרחשו בתום לב, ייפוי הכוח הראשון גובר. אשר על כן, תביעת התובעת נדחית, וצו המניעה הזמני מבוטל. התובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, כאשר גם הבקשות לביזיון בית המשפט בערעורים הנלווים נדחות.