ת"א 1083/00

תקציר

התובעת, ילידת 1977, עברה בבית החולים הנתבע ניתוחים וטיפולים באשך טמא וטענה לרשלנות רפואית. הניתוחים בוצעו כאשר התובע היה נער, בין יוני 1990 לינואר 1994. התובע טען כי הניתוחים גרמו לאובדן אשכו עקב רשלנות הצוות הרפואי, וכי רישומי הניתוח היו לקויים ולא מלאים, דבר שגרם לנזק ראייתי. הנתבע טען כי הטיפולים היו ללא דופי ועלו בקנה אחד עם הסטנדרטים הרפואיים, וכי האשך לא היה בתפקוד לפני הניתוחים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לרשלנות מצד הנתבע. נקבע כי הניתוחים נחוצים וכי הרשומות הרפואיות מפורטות ומלאות, תוך דחיית טענות התובע בדבר פרטים חסרים. גם טענת האבחון המאוחר נדחתה מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמוך בה, והדבר היווה שינוי כיוון בלתי צפוי במשפט. גם הטענה בדבר היעדר הסכמה מדעת נדחתה, שכן נמצא כי הורי התובעת עודכנו בדבר סיכוני הניתוחים. באשר לשאלת האחריות, בית המשפט צידד בנתבעת וקבע כי הטיפול הרפואי שקיבלה התובעת היה הולם וכי אין קשר סיבתי בין הניתוחים לבין אובדן האשך. עוד צוין כי תיעוד הניתוחים היה מספק ולא הצביע על סיבוכים כלשהם. טענות התובע בדבר נזק ראייתי וקשר סיבתי נדחו. נוכח המסקנה בדבר חוסר אחריותו של הנתבע, התייחס בית המשפט בקצרה לסוגיית הנזק. לתובע נפסקו 150,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 30,000 ש"ח הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-10,000 ש"ח בגין עזרה לזולת בעבר, אך בקשתו לעזרה עתידית נדחתה. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד אפוא על 190,000 ₪. התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בשכר טרחתו. גם שמו של התובע היה מוגן באיסור פרסום.