עת"מ 30085-12-22

תקציר

פסק הדין דן במספר נקודות מחלוקת הקשורות לבקשה להיתר בנייה בין שני צדדים, עודה ובשארה, החולקים חלקת אדמה. ראשית, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענתו של עודה כי נפגעה זכותם לטעון, שכן ועדת הערר האריכה פעמיים את המועד האחרון להגשת תגובתם ועודה עדיין לא עמד בלוחות הזמנים שהוארך. בית המשפט דוחה גם את טענתו של עודה כי בקשתו של בשארה נעדרת תימוכין קנייניים, וקובע כי בידי רשויות התכנון ראיות מספיקות להסכמתו של הבעלים המנוח עודה לבנייה ולבקשה, לרבות ייפוי כוח וטופסי הסכמה. בנוסף, בית המשפט קובע כי גובה קומת החניה תואם את תקנות התכנון וכי מיקום החניות אינו מהווה סטייה משמעותית. בית המשפט גם מאשר את החלטת ועדת הערר לבטל את הבנייה בטווח של מטר מקו הגבול המוסכם, וקובע כי מדובר בהחלטה תכנונית שנועדה לאפשר במידת הצורך את חלוקת הקרקע לשתי חלקות. באשר לחישוב שטחי הבנייה, בית המשפט שוב מצדד בפרשנותה של ועדת הערר להסכם שיתוף הפעולה ודוחה את בקשתו של עודה לעכב את הבקשה להיתר עד להכרעה בסכסוך הקנייני בבית המשפט. בית המשפט דוחה גם את טענתו של עודה כי תכנון הבניין מרמז על עבירות עתידיות, כגון פיצול לא חוקי של המבנה למספר יחידות, שכן החלטת הוועדה כוללת הערת אזהרה. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא בסיס נורמטיבי לחייב בקשה חוזרת להיתר, מה גם שהשינויים אינם מהותיים וכל הטענות כבר נשמעו. לבסוף, השופט מורה לעודה לשלם שכר טרחה לוועדת הערר ולוועדה המקומית, ולבשארה לשלם שכר טרחה לשתי הוועדות, בשל התנהלותם הפרוצדורלית של הצדדים וההצלחה המינימלית של עתירותיהם. ההחלטה מתקבלת על סמך ממצאים אלה, והעתירות נדחות.