ע"א 25298-01-12

תקציר

הערעור והערעור שכנגד הם ביחס לפסק דין שהורה למשיב לפצות את המערערת בגין תאונת דרכים שאירעה במהלך עבודתו, וכן לחישוב הפיצויים. המערער, נהג מונית שנפצע קשה בתאונה, טען כי הסכום שנפסק אינו מספיק. בתוך כך, טען המשיב כי בית המשפט לא היה צריך לפסוק למערערת הפסד השתכרות מלא בגין שנתיים לאחר התאונה. לאחר ששקלה בכובד ראש את טענותיהם המפורטות והמנומקות של הצדדים, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי יש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, שהיה מנומק היטב והתבסס על הראיות שהוצגו. בית משפט קמא קבע כי בריאותו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם בריאותו המלאה וכושר העבודה שלו טרם התאונה, ולפיכך פסק לו פיצוי בגין אובדן השתכרות מלא במשך שנתיים, עד הגיעו לגיל 69. בית המשפט קיבל גם את חישוביו של בית משפט קמא לגבי בסיס השתכרותו של המערער, אשר הביאו בחשבון את דיווחיו למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המס, כמו גם את גילו ומחלתו. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם קביעותיו של בית משפט קמא בעניין סיוע והוצאות של צד ג', ומצא כי הן סבירות ומעוגנות בדין ובשכל הישר. לפיכך, פסק בית המשפט לערעורים לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ללא צו להוצאות, והורה על השבת פיקדונו של המערער.