דב"ע מג/790 - 01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין פגיעת העבודה של המערער ונכות שנגרמה לו כתוצאה מכך. המערער התנגד לקביעת נכותו על ידי הוועדה בשיעור של 58%, תוך ציון שלושה נושאים עיקריים: אי החלת תקנה ספציפית הנוגעת להגבלות במפרק הרקתי-מנדיבולרי, התחשבות בתנאים קודמים המשפיעים על גבם, והחלתה הבלתי מוצדקת של תקנה 15, שהביאה לעלייה של 25% בנכות. המערער טען, כי חוסר יכולתו לחזור למקצועו כמטפס, לצד פגיעות מנקרי עיניים, היו צריכים לבוא לידי ביטוי טוב יותר באחוזי הנכות. לאחר עיון בחומר הראיות, הסכים בית המשפט באופן חלקי עם טענות המערער. באשר להתנגדות הראשונה, אישר בית המשפט את קביעת הוועדה כי פתח פיו של המערער אפשרי עד 2 ס"מ, ולכן החלת התקנה הספציפית אינה ראויה. באשר להתנגדות השנייה, הסכים בית המשפט עם קביעתה הקודמת של הוועדה כי מצב גבו של המערער אינו מצדיק אחוזי נכות גבוהים יותר. עם זאת, לבית המשפט היו הערות מהותיות יותר בנוגע לתחולתה של תקנה 15. בעוד המלצת הרשות להגדיל את אחוזי הנכות צוינה, בית המשפט הדגיש כי הוועדה הרפואית הייתה צריכה לבצע הערכה משלה ולא לאמץ את המלצת הרשות על הסף. עוד הבהיר בית המשפט כי על הוועדה להתחשב במצבו הכולל של המערער, לרבות מגבלות נפשיות, בבועתה לקבוע את היקף תחולתה של תקנה 15. משכך, התקבל הערר על תחולתה של תקנה 15, והתיק הוחזר לוועדה הרפואית לעררים לעיון חוזר. בחינה מחודשת זו צריכה להביא בחשבון את הנחיות בית הדין, תוך התמקדות ביכולתו של המערער לחזור לעבודה ובהשפעת מצבו הכללי. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.