רע"א 8390/23

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר סעד זמני וקבע כי יש לבטלה. בית המשפט הדגיש כי לבתי המשפט הפרוצדורליים שיקול דעת רחב בענייני סעד זמני, והתערבות בערעור היא נדירה ושמורה רק למקרים חריגים. עניינו של המבקש לא עמד בקריטריונים חריגים אלה. בהכרעה בבקשות לסעד זמני נבחנים שני שיקולים עיקריים: סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. בית משפט קמא מצא כי סיכויי התביעה של המבקש חלשים. המבקשת הודתה בהתקשרות בעסקאות לנכסים, שתועדו והושלמו ברישום, ובכך החלישה עוד יותר את טענתה. היא טענה כי עסקה אחת זויפה, אך לא סיפקה ראיות חיצוניות התומכות בכך. בית משפט קמא ניהל דיונים יסודיים ומצא כי סיכויי הצלחתו של המבקש נמוכים, מסקנה שערכאת הערעור לא ראתה טעם לשנותה. באשר למאזן הנוחות, הסכים בית המשפט קמא עם בית משפט קמא כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי הוא נוטה לטובתה. הנכסים המדוברים כבר לא שימשו למגוריה, והנזק היה בעיקר כספי. חששותיה שהמשיבים ייעלמו עם הכספים לא נתמכו. בתוך כך, המשיבים עמדו בפני פגיעה כלכלית פוטנציאלית אם יינתן סעד זמני, במיוחד כאשר נכס אחד נמכר לכאורה לצד שלישי. איחורה של המבקשת בהגשתה ושאלות בדבר תום ליבה הכבידו עליה עוד יותר. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ואישר את דחיית הבקשה לצו עיכוב הליכים. משכך, נדחתה בקשת רשות ערעור וסעד זמני, והצו הזמני הקודם בוטל, תוך קביעת הוצאות בשיעור מופחת בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש.