ת"א 975/77

תקציר

בית המשפט העליון פסק לטובת התובעים, בני משפחתו של האסיר המנוח יפת נגר, בתביעת הנזיקין שלהם נגד מדינת ישראל. בית המשפט קבע כי המדינה התרשלה בהבטחת ביטחונו של יפת נגר בעת מאסרו, מה שהוביל לרציחתו בידי אסירים אחרים. פסק הדין הכיר בחובת הזהירות של המדינה כלפי אסירים, הכיר במגבלות ובקשיים של מערכת הכליאה אך הדגיש את הצורך באמצעי בטיחות בסיסיים. השופט קבע כי רשויות הכלא לא נקטו אמצעי זהירות נאותים, כגון התקנת מנעולים מאובטחים ואספקת כוח אדם מתאים, שהיו יכולים למנוע את הטרגדיה. יש לציין כי השופטת דחתה את טענת המדינה כי הקשר הסיבתי בין רשלנות לנזק נותק עקב התערבותם של צדדים שלישיים זדוניים, והדגישה כי חובת הזהירות שהופרה נועדה דווקא למנוע התערבויות כאלה. מקרה זה מהווה תקדים, המאשר כי גופים ממשלתיים יכולים לשאת באחריות לרשלנות רגילה ומדגיש את חשיבות אמצעי הבטיחות בבתי הכלא. המדינה אחראית לרשלנות הגורמת לנזק, גם אם קיימים אילוצים תקציביים, במיוחד כאשר מדובר באמצעי בטיחות מינימליים. במקרה זה, היעדר אמצעי אבטחה וכוח אדם נאותים תרמו למותו של נגר, והטילו על המדינה אחריות לנזקים.