רע"פ 5608/17

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה למתן רשות ערעור, תוך התמקדות בדרישה שערעורים כאלה יעוררו שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית או יגרמו לעוול מהותי. הבקשה נדחתה מאחר שלא עמדה בקריטריונים אלה. העותר טען להפרת חובת השימוע, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא. החקיקה המדוברת קובעת תהליך ייחודי לטיפול בכלי רכב עמוסים, ומסמיכה שוטרים להטיל איסורים מיידיים על שימוש ברכב, עם מנגנונים להסרת איסורים אלה בתנאים מסוימים. זאת בשונה מהליך פסילת רישיון נהיגה. הצורך בחקיקה זו נובע מהסיכונים הנשקפים מכלי רכב מסחריים עמוסים, התורמים לתאונות דרכים. בנוסף, נדחתה טענת העותר כי חברות אינן יכולות להגן על עצמן כראוי לפי סעיף 57ב, תוך הדגשת אחריותם של בעלי הרכב למניעת שימוש מסוכן. בית המשפט התייחס למקרה דומה של איסור רכב בשל נהיגה בשכרות. העותרים טענו גם נגד מה שהם ראו כאיסורים שרירותיים המשפיעים על חברות יותר מאשר על נהגים; עם זאת, בית המשפט ציין כי שלילת רישיון מתרחשת רק בתנאים ספציפיים שלא התקיימו במקרה זה. רישיון הנהיגה לא נשלל, אך הוא עמד בפני אישומים בגין הפרות רגולטוריות. לבסוף, נדחתה טענה בדבר בטלותו של טופס הודעת האיסור. השימוש בטופס מעט שגוי, דומה לטופס הנכון, לא הטעה ולא פגע בעותר, והממונה על ההנפקה. בית המשפט, שלא מצא טעם בטענותיו, דחה את בקשת הערעור.