ת"א 18068-11-10

תקציר

פסק דין זה דן במתווה הנורמטיבי של הוצאת רכוש משותף והצמדתו ליחידה ספציפית בבניין שטרם נרשם כבית משותף אך בכוונתו לרשום אותו ככזה. התובעים, בעלי שלושה משרדים בבניין, טענו כי אזורים מסוימים כגון הגג, המעברים ואזור הכניסה צריכים להיחשב כרכוש משותף ולא להיות צמודים ליחידה ספציפית כלשהי. הנתבעת, שרכשה את הבניין מהבעלים המקוריים, טענה לזכות לצרף שטחים אלה ליחידותיהם. בית המשפט בחן את הסכם המכר, את נסיבות המקרה ואת כוונת הצדדים לקבוע את הזכויות הקנייניות של הדיירים בבניין. נפסק כי לנתבעת זכות להצמיד את גג המבנה ליחידותיו, בכפוף לזכות התובעים להשתמש בו למתקני מיזוג אוויר. הנתבעת הייתה רשאית גם להצמיד ליחידותיה את שטחי המעבר ואת שטח הכניסה, ובכך להבטיח את זכות המעבר הסבירה של התובעים בשטחים אלה ולהעניק להם חלק יחסי בבעלות באזורים אלה. בנוסף, קבע בית המשפט כי החדרים המעוקבים/ממ"דים בבניין הם חלק מהרכוש המשותף ויש לרשמם ככאלה עם רישומו של הבניין כבית משותף. בקשת התובעים להריסת הבנייה הנוספת על ידי הנתבע נדחתה, שכן היא בוצעה בשטחים הצמודים ליחידות הנתבעת ונעשתה כדין. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בגין התנהלותם חסרת תום הלב במהלך ההליך.