ת"א 1357/01

תקציר

התובע תבע את חברת רגיקום 2000 ואת בעליה, הנתבעת, בגין הפרת הסכם הרשאה. התביעה נגד הנתבע נדחתה בפסק דין חלקי מאחר שלא הוכחה מעורבותו האישית בהפרות. במקביל, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו מרמה, זיוף ואישומים נוספים. הוא הודה והורשע. התובע ערער על פסק הדין החלקי והגיש ראיות חדשות מהתיק הפלילי. בית המשפט העליון החזיר את התביעה האזרחית לבית המשפט קמא על מנת שישקול מחדש את אחריותו האישית של הנאשם לאור הראיות החדשות. בית משפט קמא קבע כי הודאתו של הנאשם בתיק הפלילי תקפה וקבילה בתיק האזרחי בקביעת אחריותו האישית. בית המשפט קבע כי הנאשם לא הציג ראיות תקפות הסותרות את הודאתו וכי טענותיו על בריאות לקויה באותה עת לא הוכחו. בכך נתן בית המשפט משקל להרשעתו הפלילית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ניתן להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובותיה של רג'יקום הן על פי החוזה והן על ידי הרמת מסך התאגיד, בשל מעשיו במרמה. התקופה המכוסה על ידי התיק הפלילי נכללה בתוך תקופת התיק האזרחי, ולכן הנאשם נשא באחריות אישית למלוא הסכום בו הודה בהליך הפלילי, שהיה גבוה מהסכום שנגבה נגד רג'יקום בתיק האזרחי. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.