ת"א 150/92

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב השאלה האם מסירת מסמכי בית המשפט לנאשם באמצעות עורך דינו לשעבר היא חוקית. הנאשמת, תושבת חוץ בעלת קשרים עסקיים בישראל, ציינה את כתובתו של עורך דין ישראלי ככתובתה הנבחרת לשירות מסמכים משפטיים. עם זאת, בעת השירות המדובר, הנאשם ועורך הדין הפסיקו את יחסי עורך דין-לקוח ביניהם. הנושא המרכזי הוא הקביעה האם משרדו של עורך הדין הוא כתובת חוקית לשירות מסמכים כאשר הקשר נפסק. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי משרדו של עורך הדין הוא כתובת תקפה לשירות רק אם יחסי עורך דין-לקוח עדכניים. בנוסף, נטל ההוכחה להקמת שירות כדין נופל על בעל הדין הטוען לכך. במקרה זה, מאחר שעורך הדין לא ייצג את הנתבע בעת השירות, והיה חוסר אינטנסיביות במערכת היחסים ביניהם, הוא אינו יכול להיחשב כאדם מוסמך לקבלת מסמכים מטעם הנתבע. בית המשפט הדגיש כי המועד הקריטי לקביעת תוקף השירות הוא מועד השירות עצמו. כל פעולה שננקטה על ידי עורך הדין לאחר השירות אינה יכולה לתת תוקף רטרואקטיבי לשירות לא חוקי. זאת ועוד, הנתבעת לא עדכנה את בית המשפט על שינוי כלשהו בכתובת שבחרה לשירות, דבר שהיה מעיד על עדכון בייצוגה המשפטי. ככלל, פסק הדין מדגיש כי יחסי עורך דין-לקוח חייבים להיות עדכניים, ועל הגורם המוסמך לייצג באופן פעיל את בעל הדין בעת השירות על מנת שהם ייחשבו תקפים.