תלה"מ 67148-01-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלוש תביעות הנובעות מסכסוך בין בני זוג גרושים בנוגע לחלוקת רכוש, מזונות והתרת נישואין. ראשית, התביעה לפסק דין הצהרתי בדבר בעלות בדירה היא לטובת האישה, שכן בית המשפט מצא ראיות מספיקות להכרה בה כבעלת מחצית הזכויות בדירה. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר גורמים. משך הנישואין הממושך, שנמשך למעלה משני עשורים, וההתנהגות הכלכלית המשותפת של בני הזוג, לרבות חשבונות בנק משותפים והעברות כספיות הדדיות, הצביעו על כוונה לחלוק בדירה. בנוסף, עדותה המהימנה של האישה על מצגי הבעלות המשותפת של הגבר והסתמכותה עליהם תמכו אף הם בטענתה. היעדר הסכם ממון וקשר זוגי הרמוני חיזקו עוד יותר את מעמדה של האישה. בעוד שתקופת המגורים הקצרה בדירה עשויה ללמד אחרת, בית המשפט הגיע למסקנה כי האישה סיפקה מסה קריטית של ראיות משכנעות כדי להצדיק את טענתה. שנית, התביעה למזונות נדחתה. האישה לא התייחסה לסוגיה זו בסיכומיה, ולכן, על פי תקדימים משפטיים, טענה זו נחשבה לנטושה. עם זאת, גם אם היה מדובר בכך, בית המשפט מצא כי אין מקום לפסוק מזונות לאישה בהתחשב בנסיבות. לבסוף אושרה גם התביעה להתרת נישואין. מאחר שההליכים המשפטיים הסתיימו והנישואין תוארו כריקים, פסק בית המשפט להתיר את הנישואין. פסק הדין היה אמור להינתן בנפרד. פסק הדין הדגיש את סודיות ההליכים ואת הוויתור על הוצאות המשפט, בהתחשב במצבו הרפואי והכלכלי לכאורה של האיש.