ע"פ 6747/11

תקציר

בפסק דין זה מדגישה ערכאת הערעור את רתיעתה הכללית מהתערבות בעונשים המוטלים על ידי בתי משפט קמא, אלא אם נפלה טעות ברורה ומשמעותית או סטייה מהותית ממנהגי הענישה הנורמטיביים. המשיב הורשע בעבירות סמים חמורות בהיקף של כ-400 גרם קוקאין, דבר המצביע על תפקיד בכיר בסחר בסמים. עבירות סמים, במיוחד של סמים קשים כמו קוקאין, נחשבות לחמורות ביותר בשל הנזק הפוטנציאלי לחיי אדם ובריאות הציבור. כפי שנקבע בפסיקה קודמת, עבירות כאלה מצדיקות ענישה חמורה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים ולאותת על אזהרה חריפה מפני השתתפות בסחר בסמים. למרות שיקולים אלה, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי העונש שהוטל, אף שניתן לטעון כי הוא מקל, אינו מצדיק שינוי בשל גורמים מקלים רבים שהוצגו במהלך המשפט. אלה כללו הודאה באשמה, קבלת אחריות, הבעת חרטה ונסיבות אישיות ומשפחתיות משמעותיות, כגון גילו, הורותו ומצבה הרפואי של בתו הדורש טיפול נרחב. בית משפט קמא ציין את עברו התעסוקתי העקבי של המשיב ואת ההשפעה הקשה שהייתה להרשעתו על משפחתו, דבר שהצביע על פוטנציאל השיקום שלו. כך, אף שהכירו בכך שהיו שוקלים עונש חמור יותר אילו ישבו במישור השיפוטי, לא מצאה ערכאת הערעור סיבה משכנעת לשנות את העונש הקיים, ואישרה כי הוא אינו מייצג חריגה מהותית מנורמות הענישה המקובלות. לפיכך, הערעור נדחה.