רע"א 46091-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית תביעה שהוגשה נגד עיריית תל אביב בבית משפט השלום בתל אביב על ידי קבוצת חוכרים. החוכרים הגישו במקור תביעה כספית נגד העירייה, בדרישה לקבל בחזרה את מה שהם הגדירו כדמי חכירה מופרזים, וכן סעד הצהרתי. התביעה נבעה מהסכם חכירה משנת 1956, שהעניק לחוכרים אופציה לחדש את חוזה החכירה ל-49 שנים נוספות. כאשר ביקשו החוכרים לממש אופציה זו, דרשה העירייה דמי חכירה בשיעור של 91% משווי הקרקע. החוכרים טענו כי תעריף זה מופרז ובלתי חוקי וביקשו מבית המשפט להורות לעירייה להשיב את החיובים העודפים. הם ביקשו גם סעד הצהרתי, וביקשו קביעה שיפוטית של שיעור דמי החכירה הראוי. העירייה טענה מנגד כי לבית משפט השלום אין סמכות מהותית לדון בתביעה, שכן מדובר בחכירה לדורות, הנתונה באופן בלעדי לסמכותו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, העלתה העירייה מספר טענות סף, בהן חוסר מעמד, שיהוי והשתקה. בית משפט השלום דחה את טענת הסמכות של העירייה וקבע כי היא מוסמכת לדון בתביעה, תוך שהוא מסווג אותה כתביעה כספית בתחום סמכותה. בית המשפט גם סירב להכריע בשלב זה בטענות הסף, וקבע כי הן מחייבות בחינה מעמיקה יותר של המקרה לגופו של עניין. בעקבות זאת חויבה העירייה לשלם לחוכרים הוצאות בסך 2,900 שקל. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. החוכרים ביקשו רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ואילו העירייה טענה כי יש לדחות את הערר. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות, נעתרה לבקשת החוכרים למתן רשות ערעור ושקלה את הערעור לגופו. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום אכן נעדר סמכות מהותית לדון בתביעה, שכן מדובר בחכירה לדורות, שאינה בסמכותו של בית משפט השלום. עוד ציינה ערכאת הערעור כי התביעה הוגשה על ידי החוכרים לאחר שמכרו את זכויותיהם במקרקעין, וכתב התביעה לא תוקן גם לאחר חידוש ההליכים. לפיכך, דחתה ערכאת הערעור את התביעה בבית משפט השלום. החוכרים חויבו לשאת בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 30.3.2021. בעיקרו של דבר, פסק הדין מאשר את דחיית תביעת החוכרים נגד העירייה, מטעמים שיפוטיים ופרוצדורליים, ופוסק לעירייה הוצאות.