ע"א 11327-10-14

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על עסקת נדל"ן שבו תבע הרוכש, מוש, את המוכר, חלה, על כך שלא רשם את הנכס הנרכש על שמו, דבר שהביא לכך שמוש לא יכול היה לתפוס חזקה בנכס. המחלוקת העיקרית הייתה מי צריך לשאת באחריות לתשלום "האגרה המפוצלת" למינהל מקרקעי ישראל. בית משפט קמא קבע כי על הלה לשלם את האגרה וכן הורה לו לשלם למוש פיצויים מוסכמים, פיצויים בגין עוגמת נפש ושכר טרחת עורך דין. האלה ערערה על החלטה זו. ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור. באשר לצו המניעה קבע בית המשפט כי צדק בית משפט קמא וקבע כי חלה אחראית לתשלום אגרת הפיצול על סמך הראיות והמסמכים שהוגשו, לרבות מזכר דברים שנחתם בין הצדדים. בית המשפט דחה חלק זה של הערעור. עם זאת, המענק הכספי שונה. בית המשפט הסכים עם פסיקת הפיצוי המוסכם אך ביטל את הפיצוי הנוסף בגין עוגמת נפש, שכן מדובר בפיצוי כפול. בית המשפט אף החליט שלא להתערב בסכום הגבוה של שכר טרחת עורך הדין שנפסק על ידי בית המשפט קמא, שכן הדבר מצוי בגדר שיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו, והפיקדון היה אמור להיות מוחזר לחלא. סיכומו של דבר, הערעור נדחה בחלקו והתקבל בחלקו. החלטתו של בית משפט קמא אושרה ברובה, למעט ביטול פיצויים בגין עוגמת נפש ואי פסיקת הוצאות למי מהצדדים.