עמ"נ 18552-07-16

תקציר

הערעור מתייחס לפטור מארנונה לנכסים בבעלות המערערת, שניזוקו ועמדו ריקים במועד הרלוונטי לערעור. ועדת הערר דחתה את טענת המערער לפטור, והובילה לערעור הנוכחי. הדיון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 330 לפקודת העיריות, המעניק פטור לנכסים ש"ניזוקו עד כדי כך שלא ניתן לשבת בהם, ואין בהם דיירים". בית המשפט מצא כי ועדת הערר שגתה בפרשנות חוות הדעת שהגישו הצדדים, מה שהיה צריך להוביל למסקנה כי הנכסים אכן ניזוקו במידה שפטרה אותם מארנונה. לפיכך, פסק הדין מקבל חלקית את הערעור, ומורה להחזיר את הדיון לוועדת הערר לחוות דעת משלימה, תוך התחשבות בתיאור תנאי הנכסים. בנוסף, קבע בית המשפט כי סיווג הנכסים לצורכי ארנונה צריך להתבסס על התעריף הזול ביותר האפשרי מבין מגוון האפשרויות המותרות בייעוד התכנון ובהיתר הבנייה, שהוא סיווג מגורים, בהינתן שהנכסים היו ריקים בתקופה הנדונה. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.