ת"פ 10127-09-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בעקרון ההלימה כפי שהוא מונחה על ידי תיקון 113 לחוק העונשין, שמטרתו לקבוע יחס מידתי בין העונש לבין חומרת העבירה. הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם מזוהים כהגנה על רכוש הפרט וביטחון אישי. בית המשפט מכיר בתפקידו של הנאשם כשותף לדבר עבירה, בעיקר נהיגה ותצפית, בעוד אדם אחר ביצע בפועל את הפריצה והגניבה. הסעיף מדגיש את ההשפעה של פשעים כאלה על ביטחון הציבור ואת המחיר הנפשי שהם יכולים לגבות מהקורבנות. לאחר בחינת מקרים דומים, בית המשפט מוצא מגוון רחב של עונשים בגין עבירות פריצה וגניבה. היא גם מכירה בצורך להבחין בין שותפים שונים בקביעת העונשים. בהתחשב בנסיבות העבירה, לרבות היעדר ראיות ברורות לכוונה מוקדמת ועברו הנפשי המורכב של הנאשם, מגיע בית המשפט למסקנה כי טווח הענישה ההולם הוא בין מאסר על תנאי לעשרה חודשי מאסר. נלקחות בחשבון נסיבותיו הספציפיות של הנאשם, לרבות היעדר עברו הפלילי, עברו הרפואי המורכב ומצבו הכלכלי. למרות שעונש מאסר הוא בדרך כלל עונש הולם, בית המשפט מחליט שלא לעשות זאת בשל תפקידו של הנאשם ונסיבותיו האישיות. במקום זאת, נגזר על הנאשם צו מבחן, מאסר על תנאי, עיצום כספי מתון והצהרת התחייבות כספית. בית המשפט מדגיש את ההשלכות של אי עמידה בתנאי המבחן ואת הזכות לערער על גזר הדין בתוך 45 יום. פסק הדין נחתם בהקראת פסק הדין בהיעדרם של הצדדים ביום 21.12.2023.