ע"מ 4680-01-21

תקציר

המערער ביקש מבית המשפט לקבל את ערעורו משני טעמים: האחד, כי חל שיהוי בהליך קבלת ההחלטות של המשיב, ושנית, כי השומות שניתנו לו ולבוריס המנוח היו שומות חלופיות שהוצאו שלא כדין. על מנת שהערעור יתקבל, טען המערער כי די בנימוקים אלה כדי לדחות את נימוקי השומה של המשיב. השופט פירט מדוע שתי טענותיו של המערער חסרות שחר. באשר לטענת השיהוי הדגישה השופטת כי החלטת המשיב התקבלה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי המערער לא הוכיח כי המשיב ויתר על זכותו לקבל החלטה או כי חלה הרעה במצבו בשל עיתוי ההחלטה. השופט גם לא מצא אמת בטענה כי המערער סבר כי התנגדותו התקבלה וכי הגנתו נפגעה בשל השיהוי. בנוסף, מתח השופט ביקורת על חוסר תום הלב של המערער בהשמטת העובדה שהסכים להאריך את תקופת ההתיישנות, דבר שסתר את טענתו כי סבר שההתנגדות התקבלה. בהמשך לטענה השנייה, הסכים השופט עם המשיב כי השומות שניתנו למערער ולבוריס אינן שומות חלופיות המדירות זו את זו. תחת זאת, השופט סיווג אותן כשומות מקבילות שיכולות לדור בכפיפה אחת, וניתן לאכוף את המיסוי על פיהן ביחד ולחוד. השופטת הדגישה כי כל עוד המשיב לא גבה מס מעבר לסכום החייב, לא היה כל עוול. עוד ציינה השופטת כי ככל שהמשיבה תבחר לגבות מסים מעיזבונו של בוריס, הדבר יבטל את הערעור הנוכחי ביחס לאותן שנים, ובכך יחסוך משאבים לכל הצדדים המעורבים. בסופו של דבר, דחה השופט את בקשת המערער במלואה והורה למערערת לשאת בהוצאות המשיב, בסך 15,000 ₪, בשל חוסר ההצדקה בטענות והתנהלות המערער במהלך ההליך.