ת"א 39256-05-10

תקציר

התובעים, הורים לקטינה, תבעו את משרד הבריאות ויצרן פורמולה לתינוקות, בטענה כי התמ"ל גרם לבתם נזק נוירולוגי קבוע, ובפרט בעיות שפה. ההורים טענו כי בתם צרכה את התמ"ל באופן בלעדי במשך חודש, ובאופן חלקי במשך כשבועיים נוספים. עם זאת, מסמכים רפואיים הצביעו על כך שהילדה צרכה את התמ"ל במשך כשבועיים, בשילוב עם הנקה. התובעים לא הצליחו להוכיח כי תזונת בתם התבססה בעיקרה על התמ"ל וכי די היה בתקופה בה צרכה אותה כדי לגרום למחסור בתיאמין, העלול לגרום לנזק נוירולוגי בלתי הפיך. חוות דעת המומחה שהגישו התובעים נמצאה בלתי אמינה ובלתי עקבית, ועמדה בסתירה הן לספרות הרפואית עליה התבססה, והן לחוות דעת המומחה שהגישו הנתבעים. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי בתם הפגינה תסמינים אופייניים למחסור בתיאמין במהלך צריכת התמ"ל. בנוסף, נדחתה טענת התובעים כי משרד הבריאות גרם להם נזק ראייתי בכך שלא הזמין בדיקת דם, שכן התנהלות המשרד נמצאה סבירה. עוד טענו התובעים כי נפגעה זכותם לאוטונומיה, אך טענה זו נזנחה שכן הועלתה לראשונה בסיכומי התובעים, והיוותה הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. מכל מקום, הטענה נמצאה חסרת שחר. לבסוף, התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזקים הנתבעים, שכן טענותיהם לא היו נתמכות ועדותה של האם לא הייתה אמינה. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את התביעה, אך נהג באיפוק בפסיקת הוצאות הנתבעים כדי לשקף את מצבו של התובע. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת והוצאות בסך כולל של 18,000 ₪.