ר"ע 23/83

תקציר

המערער הורשע בבנייה בלתי חוקית ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ולאחר מכן לא מילא אחר צו הריסה. בית המשפט העירוני גזר עליו תחילה קנס ומאסר על תנאי, תוך הדגשת הצורך בציות להוראות החוק. למרות אמצעים אלה, המערער לא הרס את המבנים הבלתי מורשים, דבר שהוביל להרשעות נוספות ולקנסות. אי עמידתו החוזרת ונשנית הביאה את בית המשפט המחוזי ובסופו של דבר את בית המשפט העליון לבחון את עניינו. בית המשפט העליון הדגיש את הסוגיה הנרחבת של בנייה בלתי חוקית ואת הפגיעה בשלטון החוק, וקבע כי ענישה מחמירה, לעתים קרובות כולל מאסר, נחוצה לצורך הרתעה. טענותיו של המערער להקלות, המבוססות על מצוקות אישיות וכוונה להשיג היתר בדיעבד, נחשבו בלתי מספקות נוכח התנגדותו המתמשכת לצווי בית המשפט. בית המשפט העליון אישר כי מעשיו מצדיקים אכיפת עונש המאסר על תנאי בשל ההתעלמות הממושכת מציות לחוק. משכך, חויב המערער לרצות את עונשו, תוך שבית המשפט מפגין עמדה נחרצת נגד פרקטיקות בנייה בלתי חוקיות והפרות של צווי בית משפט.