ע"א 3457/04

תקציר

קיימים שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין גובה הפיצויים המגיעים למשיבים בעקבות תאונת דרכים קטלנית. השאלה המרכזית היא מערכת היחסים בין המנוח לאשתו וההשפעה על הפיצויים עקב גירושיהם הקרבים. בית המשפט המחוזי מצא כי בנישואיהם של בני הזוג היו חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור והם היו מסתיימים בגירושין אלמלא נפטר המנוח. לפיכך, האישה לא הייתה זכאית לפיצוי כספי, מלבד תכולת הדירה שנבעה מהסכם הממון לאחר הגירושין. עבור שתי הבנות, בית המשפט חישב את דמי המזונות שהיו מקבלות אלמלא התגרשו הוריהן והוון את הסכום. הן חברת הביטוח והן האלמנה והבנות ערערו על פסק דין זה. חברת הביטוח טענה כי הסכום צריך להתחשב בעברו התעסוקתי המעורער של המנוח, בעוד שהמשיבים סברו כי הסכום נמוך מדי. בית המשפט העליון קבע כי אינו יכול לקבוע את כושר ההשתכרות של המנוח על סמך הדעות השונות שהוצגו והיעדר קביעה עובדתית של בית המשפט המחוזי. לפיכך, על התיק לחזור לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת פיצוי העיזבון בגין אובדן השתכרות ושאלות נלוות נוספות, על בסיס העקרונות שהותוו בפסק הדין. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בני הזוג היו על סף גירושין מתקבלת, יחד עם פסיקתו בעניין ניכוי גמלות.