מ"ח 4057/02

תקציר

בקשת המשיב למשפט חוזר נבחנה בקפידה ונשקלה אל מול העילות למשפט חוזר המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. השופט הגיע למסקנה כי טענות המשיב אינן מתיישבות עם אף אחת מההוראות האמורות בסעיף הנ"ל. הטענה כי המשיב לא הבין את השלכות הסדר הטיעון הייתה חסרת שכנוע ומהימנות, והנימוקים השונים שהוצעו להודאתו היו סותרים, דבר המצביע על כך שהבין היטב את תנאי הסדר הטיעון. יתר על כן, השופט הדגיש כי למשיב היו הזדמנויות רבות לחזור בו מהודאתו, אך לא עשה כן. השופט דחה גם את הטענה בדבר חשיפת עובדות חדשות בעקבות פסק הדין בתיק נפרד, והדגיש כי פסקי הדין בשני המקרים אינם סותרים זה את זה. העובדות שהוצגו על ידי המשיב לא היו חדשות, וזיהויו של המשיב כמשתתף בפשע התבסס על ראיות חזקות, לרבות זיהוי רכבו שנמלט מזירת הפשע. ככלל, השופט קבע כי אין סיבה להאמין כי נגרם עיוות דין ולכן הבקשה למשפט חוזר נדחתה.