בר"ע 45013-04-21

תקציר

פסק דין ארוך זה מתייחס לערעור על זכאות ילד לגמלת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי. לילד המדובר יש אלרגיה לבוטנים והפרעת קשב וריכוז (ADHD). הערעור מתנהל הלוך ושוב בין ועדות ובתי משפט שונים במשך מספר שנים, ובסופו של דבר נדחה הערעור על ידי בית הדין הארצי לעבודה. התביעה הראשונית לגמלה הוגשה בשנת 2016, וועדה בדרג א' דחתה אותה בשל היעדר אירועים מתועדים של כשל נשימתי הקשור לאלרגיה. על ההחלטה הוגש ערעור, והוועדה, בהרכב חדש, דחתה שוב את הערר, הפעם גם בשל בעיות התנהגות אך לא מצאה בהן סיבה לזכאות. לאחר מכן הועבר התיק לבית המשפט המחוזי, שהורה למכון לשקול מחדש את הבקשה, תוך התחשבות בכל הראיות הרפואיות וללא הסתמכות על הנחיותיו הפנימיות. ועדה נוספת, בהרכב חדש, התכנסה בשנת 2018 ודחתה גם היא את הערעור, מה שהוביל לערעור נוסף בבית המשפט המחוזי. בעקבות זאת ניתן פסק דין שהורה לוועדה לבחון מחדש את החלטתה על סמך כל המסמכים הרפואיים ולא לשלול סכנות אפשריות רק משום שלא היו אירועים מסכני חיים בעבר. כמו כן נדרשה הוועדה להתייעץ במידת הצורך עם יועץ מומחה. בשנת 2020 התקיימה ישיבת ועדה נוספת, שהכירה בזכאות הילד לגמלה ממאי 2020 ואילך, אך לא לפני מועד זה. בית המשפט המחוזי קיבל החלטה זו באופן חלקי, אך הורה לוועדה לבחון מחדש את קביעתה לגבי התקופה ממועד התביעה הראשונית ועד היום, בהתחשב בגיל הילד ובראיות רפואיות להפרעת קשב וריכוז. בסופו של דבר דחה בית הדין הארצי לעבודה את הבקשה בקובעו כי הצורך בפיקוח הוא קביעה רפואית שבסמכות הוועדה. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה כי אירוע מסכן חיים הוא אינדיקטור הכרחי לסיכון היא סבירה, ואינה סותרת פסיקות קודמות. עוד ציין בית המשפט כי למרבה הצער ההליכים נמשכו זמן רב מדי, אך אין בכך כדי להצדיק הכרעה בעניינים שמחוץ לתחום מומחיותו. הבקשה נדחתה ולא נפסקו הוצאות.