תאד"מ 15439-10-23

תקציר

בית המשפט דחה תביעה בשל היעדר ראיות מספיקות ותצהיר מנוסח בצורה גרועה. תביעת התובע לא עמדה בדרישות תקנות 3 ו-4 לתקשי"ר 2018, וחסרו פרטים קריטיים, כגון הוכחת תשלום או שיפוי. התצהיר, שהוא הראיה העיקרית, נוסח בצורה גרועה ולא הוכיח כי מקבל המסירה הוא אכן הנתבע או כי המצהיר אישר את כתובתו של הנתבע. בית המשפט הציע לשכתב את התצהיר כך שיכלול פרטים ספציפיים, כפי שעושים תובעים אחרים, המאשרים את זהותו ומקום מגוריו של הנמען. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין זו הפעם הראשונה שסוגיות כאלה עולות, והחלטות קודמות הבהירו כי נוסח התצהיר אינו מספק. עורך דינו של התובע, המנהל תיקים דומים רבים, היה צריך לשים לב לאזהרות אלה. כתוצאה מהסוגיות המתמשכות ואי היענות להצעות בית המשפט, לא נותרה לשופט ברירה אלא לדחות את התביעה, תוך הסתמכות על תקנה 42 ותשומת לב לתקנה 151(ג) משנת 2018. החלטה זו התקבלה כדי להימנע מניצול לרעה של תהליכים ומשאבים שיפוטיים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ובית המשפט בחר שלא להטיל הוצאות כדי לחסוך מהתובע ומבאי כוחו.