ת"א 21941-03-12

תקציר

פסק הדין מתאר את הסכסוך הכספי בין התובעת, מבואות אילת בע"מ, לבין הנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל, בעקבות כריתת חוזה פיתוח להקמת מלון. החוזה הוסכם הדדית להסתיים עקב גילוי קו שבר גיאולוגי פעיל על חלקת הקרקע המדוברת, מה שהופך את הבנייה לבלתי אפשרית. על פי ההסכם, התובעת החזירה את הקרקע למינהל והייתה זכאית לקבל השבה בגין הסכומים שהושקעו בפיתוח הפרויקט. התובעת דרשה החזר של מספר תשלומים שבוצעו, לרבות הקצאת המגרש, מס רכישה, ארנונה, הוצאות פיתוח והשקעות נוספות. בית המשפט קיבל את דרישת התובעת להחזר עלות הקצאת המגרש, עליה הסכימו הצדדים, שתשולם לפי שווי של 6,151,677 ₪. באשר לתביעות הכספיות האחרות, בחן בית המשפט את הראיות שהוצגו, שכללו תצהירים ודוחות כספיים של שני הצדדים. נקבע כי חלק מהסכומים הנתבעים, כגון מס רכישה ומס רכוש, צריכים להיות מופנים לרשויות המס ולא למינהל. בית המשפט קיבל את שיטת התובעת לייחס למגרש 10 חלק יחסי מהוצאות הפיתוח על בסיס שטחו היחסי, וקבע כי מדובר בגישה סבירה. דרישת התובעת להוצאות תקורה התקבלה אף היא, שכן המינהל לא הצדיק במידה מספקת את הפחתתה. לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות, החליט בית המשפט כי התובעת זכאית להחזר בסך 3,177,920 ₪ בגין כל ההוצאות הנוספות, לרבות עבודות פיתוח והוצאות ניהול, נכון ליום 31.12.2000, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המינהל חויב לשלם לתובע סכום זה בנוסף לעלות הקצאת המגרש ושכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת כל ההגשות והראיות שהוצגו, כאשר הסכום הסופי מייצג הסדר כולל של המחלוקות הכספיות הנובעות מחוזה הפיתוח שהסתיים.