ת"פ 2406/09

תקציר

השופט שקל בקפידה את כל הראיות שהוצגו בתיק, וזיכה את עדי התביעה על פני עדותו של הנאשם. התביעה עמדה בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר. השופט מצא את עדותה של המתלוננת ברורה, קוהרנטית ונטולת סתירות, ותיאר את גרסתה לאירועים שהובילו להגשת כתב האישום כהגיונית. בינתיים, עדותו של הנאשם הוגדרה כמתחמקת ולא אמינה, ונעה בין גרסאות רבות של האירועים. האישום הראשון של מאסר אושר, כאשר השופט קיבל את גרסת המתלונן כי היה נעול בתוך ביתו של הנאשם. גם האישום השני של תקיפה התרחש, על סמך עדותן של המתלוננת ואמה, למרות הכחשת הנאשם. גם עדותה של האם על מציאת בתה במצב מצוקה קיבלה מהימנות. יתר על כן, השופטת הסכימה כי ריבוי המסרונים ששלח הנאשם מהווה הטרדה, במיוחד נוכח תוכנם המאיים וההקשר לרצונה של המתלוננת להיפרד. בסך הכל, השופט מצא את הנאשם אשם באישומים והגיע למסקנה כי הוא היה מודע לאופי מעשיו ולתוצאותיהם. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ב-10 ביולי 2011.