ב"ל 35321-06-22

תקציר

פרק הדיון וההכרעה בפסק הדין עוסק תחילה בתנאים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. לקות השמיעה של התובע הוכרה כבר כפגיעה בעבודה, אך על מנת שיכירו בטינטון יש לעמוד בכל התנאים שבסעיף 84א(ב). מצבים אלה כוללים תיעוד של טנטון לפני הפסקת העבודה, ירידה ביכולת השמיעה ובקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי עקב טנטון. בית הדין מבהיר כי הדרישות הן מצטברות וכי לא כל מקרה של טנטון יוכר כפגיעה בעבודה. לאחר מכן בוחן השופט את הראיות שהוצגו ומוצא כי בעוד שמתקיים תנאי 84א(ב)(2) – קיימת רשומה רפואית המתעדת טנטון משנת 2018 – התובע אינו עומד בדרישת בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי עקב טנטון כאמור בסעיף 84א(ב)(3). המסמכים הרפואיים שהציג התובע לא הספיקו כדי לשכנע את בית המשפט אחרת. יתר על כן, בית המשפט מטיל ספק באמיתות בקשות אלה, במיוחד אלה שהוגשו בשנת 2019, בשל סמיכותן בזמן להגשת התביעה. טענותיו של התובע נחלשות עוד יותר נוכח אי התייצבותו לדיון הוכחות. בית המשפט בוחן גם את תוצאות בדיקת מאפייני הטינטון שבוצעה לתובע ומוצא כי עדותו של הבודק, שהייתה אמינה ומשכנעת, יחד עם תוצאות הבדיקה, אינן תומכות בטענת התובע כי הוא סובל מטנטון קבוע. בסופו של דבר, השופט קובע כי התובע לא עמד בתנאים המפורטים בסעיף 84א(ב) ולכן תביעתו בגין טנטון נדחית. עם זאת, התביעה להכרה בליקוי שמיעה נדחית, שכן היא הוסכמה על ידי הנתבע. שני הצדדים אינם מחויבים בהוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה. על פסק דין זה ניתן לערער בבית דין ארצי תוך 30 יום.