בש"א 2209/05

תקציר

המבקשים במקרים אלה ביקשו לחייב את המשיבים, שהגישו נגדם תביעה, להפקיד ערבות להוצאות המבקשים, אם יזכו המבקשים. המבקשים טענו כי המשיבים הם תושבי חוץ ללא כתובת ידועה, כי סיכויי הזכייה בתביעה קלושים וכי שכר הטרחה שייגרמו למבקשים יהיה גבוה. המבקשים ציינו גם את עונש המאסר שנגזר על אחד המשיבים בקנדה כסיבה לבקשתם. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המבקשות הן חברות שאינן קיימות, והציעו ערבויות אישיות הדדיות לצד ערבות מצד שלישי. לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע להפקיד ערבות להוצאות הנתבע, כמפורט בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. זכות הערעור לבית המשפט היא זכות חוקתית, ותקנה זו מסייעת להבטיח כי ישולמו הוצאות הנתבע, במיוחד במקרים בהם סיכויי תביעתו של התובע נמוכים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי היותם של המשיבים תושבי חוץ מחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, אשר אינם יכולים להצביע על נכסים כלשהם בישראל, יחד עם הסבירות לאי יכולתם של המבקשים לפרוע את האגרות, היו סיבות מספיקות לחייב את המשיבים להפקיד ערובה. בית המשפט לא קיבל את טענות המשיבים בדבר חדלות הפירעון של המבקשים, ואף לא מצא את הערכת המבקשים את סיכויי אי הצלחת התביעה להיות משכנעת, שכן התביעה כרוכה במחלוקות עובדתיות ומשפטיות רבות ומורכבות. לפיכך קבע בית המשפט כי על המשיבים להפקיד ערבות בסך 40,000 ₪ בתוך 45 יום.