ע"א 2247/95

תקציר

החלטת בית המשפט העליון מתייחסת למיזוג השנוי במחלוקת של משחטת העופות בנגב, שנרכשה על ידי חברה משיבה שביקשה לאחר מכן את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים. הממונה התנגד תחילה למיזוג בנימוק שהוא יפגע באופן משמעותי בתחרות בשל הדומיננטיות הקיימת של המשיבה בשלבים שונים של ענף הלול, לרבות כוח פיננסי משמעותי ושליטה במשחטה מרכזית אחרת. עם זאת, בית הדין להגבלים עסקיים קיבל במידה רבה את ערעורה של המשיבה על החלטה זו, וקבע כי אף שהמיזוג עלול לפגוע בתחרות, הפגיעה אינה משמעותית, ולכן אישר את המיזוג בתנאים ספציפיים לגבי מכון לטיהור פסולת (מכון פסדים) המעורב בעסקה. מאחר שהמשיבה כבר שלטה במכון הקיים האחר, המיזוג העלה חשש לשליטה כמעט מוחלטת במתקני הטיפול בפסולת הכרחיים, דבר שעלול להגביל את כניסת המתחרים לשוק. בית המשפט החליט כי היבט זה מצדיק בחינה נוספת של בית הדין כדי לקבוע אם ניתן להטיל תנאים שיקטינו את הפגיעה התחרותית. בית המשפט העליון אישר את ממצאי בית הדין בדבר היעדר פגיעה משמעותית כללית במיזוג, אך חלק על סוגיית מוסד פסדים, ודרש ביקורת שיפוטית מעמיקה יותר על ההשלכות והסעדים האפשריים. ההחלטה מדגישה את האיזון בין מניעת מיזוגים אנטי-תחרותיים לבין הכרה ביעילות שמיזוגים יכולים להנהיג, תוך התחשבות בכך שהדומיננטיות הקיימת לא צריכה להגן על ריכוזיות נוספת מפני ביקורת הגבלים עסקיים. פסק הדין מעביר את השאלה הספציפית של מתקן הטיפול בפסולת לבית הדין, תוך שימת דגש על ניתוח מעמיק של האם הסעדים יכולים לתת מענה לנזק התחרותי האפשרי. לכן, המיזוג מותר במידה רבה, אך עם הסתייגויות קריטיות לגבי היבטים תפעוליים ספציפיים הדורשים הערכה נוספת.