עת"מ 38023-03-22

תקציר

העתירה נדחתה בשל שיהוי משמעותי בהגשתה, שחלף חמישה חודשים מהמועד האחרון, ומשום שלא הצדיקה התערבות בהחלטת שר הפנים. העותרת לא הראתה כל פגמים או נסיבות חריגות בהליך קבלת ההחלטות של השר. לשר שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן רישיון ישיבה בישראל, ובית המשפט יתערב רק במקרים חריגים שבהם החלטה נעדרת דרישות של המשפט המנהלי. טענות העותר בדבר טעמים הומניטריים מיוחדים, קשרי משפחה והיעדר מגורים במקום אחר לא היוו עילה מספקת להתערבות. זאת ועוד, טענותיה של העותרת בדבר אפליה והיעדר שימוע לא היו נתמכות וממילא לא היו ראויות. השופט הדגיש כי שיקול דעתו של שר הפנים צריך להיות מופעל בתום לב ומבוסס על שיקולים ענייניים של שוויון ומידתיות, שלא נפגעו במקרה זה. מאחר שהעותרת כבר מלאו לה 25, הציע לה השופט להגיש בקשה להיתר לפי הוראת השעה החדשה. לפיכך, העתירה נדחתה הן בשל השיהוי והן בשל חוסר הצדקה, ולא נקבעו הוצאות.