בג"צ 287/82

תקציר

בג"ץ דן בעתירה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה נגד החלטת ועדת השחרורים להעניק שחרור מוקדם ברישיון לאדם שהורשע בשוד ובעבירות נוספות. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לוועדת השחרורים בהחלטות הנוגעות לשחרור מוקדם וקבע כי היא תתערב רק במקרים נדירים שבהם הוועדה שקלה שיקולים פסולים מיסודם או הפרה של הצדק הטבעי. בית המשפט התווה את שני השיקולים העיקריים של הוועדה: הסדרת האסיר כפרט, לרבות התנהגותו בבית הסוהר וסיכויי השיקום, והסדרה ציבורית, המביאה בחשבון את עברו הפלילי ואת הסכנה הפוטנציאלית לחברה. בית המשפט הסביר את ההבחנה בין שני סוגים של שחרור מוקדם: ניכוי שליש מהעונש לפי חוק העונשין, שהוא מוחלט, ושחרור ברישיון לפי פקודת בתי הסוהר, שהוא בר ביטול. האחרון ניתן במקרה זה, המאפשר לדירקטוריון לפקח ולפקח על הפרט. בית המשפט מצא כי ועדת השחרורים שקלה בקפידה את כל היבטי התיק, לרבות חומר משטרתי חסוי, והחלטתה לשחרר את האסיר מוקדם התבססה על ראיות מספיקות, לרבות הערכות חיוביות לגבי התנהגותו של האסיר וסיכויי השיקום. בנוסף, תפקידה החינוכי של ועדת השחרורים בעידוד התנהגות טובה והאפשרות לביטול במקרה של שחרור ברישיון צוינו כגורמים התומכים בהחלטת הוועדה. השופט מ' אלון, יחד עם השופטים ש' נתניהו וא' שיינבאום, דחה את העתירה והורה ליועץ המשפטי לממשלה לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪.