בש"פ 5015/99

תקציר

בית המשפט העליון קבע את סמכותם של בתי המשפט בישראל להקפיא חשבונות בנק שנחשדו כמכילים את כספי הפשיעה. פסק הדין ניתן בעקבות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקיים צו של בית משפט השלום שהקפיא את חשבון הבנק של המערערת, איגוד המשפטנים העצמאיים, לבקשת המשטרה. המשטרה טענה כי הכסף בחשבון קשור לפעילות פלילית. בית המשפט העליון בחן האם חשבון בנק יכול להיחשב כ"חפץ" לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ולפיכך דינו עיקול. תוך הכרה בכך שחשבון בנק אינו חפץ במובן המילולי, קבע בית המשפט כי כוונת החקיקה הייתה עונשית ונועדה למנוע מעבריינים להפיק תועלת מעבירותיהם. לכן, יש לפרש את המונח "אובייקט" באופן רחב כך שיכלול נכסים בלתי מוחשיים כמו חשבונות בנק, במיוחד בהתחשב בכך שנכסים מודרניים מורכבים לעתים קרובות מזכויות בלתי מוחשיות כאלה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי "תפיסת" חשבון יכולה להיות מושגת רק על ידי "הקפאתו", ויש לפרש את המונח "שכר עבירה" באופן רחב כך שיכלול כל טובת הנאה או רווח שנצברו מעבירה. בית הדין הדגיש כי מטרת החוק היא להבטיח שהחוטאים לא יקבלו גמול על פשעיהם. מכאן, שלבית משפט השלום הייתה סמכות להורות על הקפאת חשבון הבנק של המערערת, וגם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור על צו זה התקבלה. פסיקת בית המשפט העליון מחזקת את יכולתם של בתי המשפט בישראל לנקוט צעדים נמרצים נגד חשדות לביצוע כספים פליליים, לרבות הקפאה זמנית של חשבונות בנק.