ת"א 1901/05

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, תבע את הנתבע לפירעון שיק על סך 22,000 דולר, אותו מסר האחרון לצד שלישי, ריאד שאקר, אשר מסר אותו לתובע. לטענת התובעת, הנתבעת אישרה את תוקפו של השיק והתחייבה לפרוע אותו. הנתבע טען כי הצ'ק ניתן במסגרת עסקת נדל"ן במרמה ולכן היו לו טענות הגנה רבות. השופטת קבעה כי התובע אינו מחזיק כדין בצ'ק, שכן הוא ניתן לו ללא נפרע מוגדר, ולכן ניתן להפנות את טענות הנתבע נגד שאקר גם כנגד התובע. השופט קיבל את טענת הנתבע כי לא קיבל את התמורה בגין השיק וכי התובע לא נתן כל ערך עבור הצ'ק, למרות טענתו כי נתן לשאקר 5,000 דולר במזומן תמורתו, בשל היעדר ראיות ופרטים על השירותים המשפטיים שהעניק לשאקר. השופט העדיף את עדותו של הנתבע על השיחה עם התובע, בה אישר הראשון כי בכוונתו לפרוע את הצ'ק, על פני עדותו של התובע, והגיע למסקנה כי השיחה לא יצרה התחייבות חוזית עצמאית. עוד קבע השופט כי התובע פעל בתום לב בעת קבלת הצ'ק. באשר למועד מסירת השיק, העדיפה השופטת את עדות התובע שניתנה בנובמבר 2004, על פני עדות הנתבע מתחילת שנת 2004. השופט ציין כי השיק מעולם לא הוצג לגבייה, אך הגיע למסקנה כי הדבר אינו נדרש משום שהנתבעת נתנה צו ביטול לשיק. בסופו של דבר, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה לו לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪, ומחקה את הודעת הצד השלישי.