ת"א 57790-11-16

תקציר

התובעת, חברה שהשכירה שטחי משרדים לנתבעת, תבעה את האחרונה בגין אי תשלום דמי שכירות ועמלות נוספות בסך 509,256.35 ₪. המשרדים הושכרו למשך 15 שנה, משנת 2002 ועד שהנאשם פינה את המקום בשנת 2017. המחלוקת נסובה סביב שני נושאים: ראשית, הנתבעת טענה כי חויבה בגין שטח שלא נכלל בחוזה; שנית, היא טענה כי בעקבות השכרת משנה חלקית של המשרדים המושכרים לצד ג' בשנת 2013, המשיכה התובעת לחייב אותה בגין השטח המושכר בשכירות משנה. בית המשפט בחן את הסכם השכירות ומצא כי הוא מבוסס על רצון משותף ומרצון של שני הצדדים. ההסכם לא פירט את ממדי השטח המושכר, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי הצדדים לא ייחסו חשיבות לנתונים אלה. יתר על כן, הנתבעת השתמשה במשרדים במשך שנים, מצאה אותם מתאימים ושילמה את דמי השכירות הנדרשים ללא תלונה. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית למלוא סכום דמי השכירות ולתשלומים נוספים בהתאם להסכם. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי בעקבות שכירות המשנה משנת 2013 גבה ממנה התובעת תשלום יתר. נמצא כי הנתבעת המשיכה להשתמש בשטחים אחרים במשרד, לרבות חלקים מהרכוש המשותף, וכי השטח הכולל שברשותה נותר ללא שינוי. בית המשפט קיבל את חישוב סכום החוב על ידי התובע וקבע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 509,256.35 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את הוצאות משפטו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 62,600 ₪, בתוך 30 יום.