עמ"נ 36091-09-16

תקציר

תושבת קבע ישראלית שנישאה לתושב הגדה המערבית והביאה ילדים לעולם ערערה על החלטה שהתירה לבנה הבכור להישאר בישראל רק בהיתר זמני ולא העניקה לו מעמד קבע. הבן, שנולד בירושלים ונרשם כתושב הגדה המערבית, הגיש לראשונה בקשה למעמד ישראלי בגיל 14. בית המשפט קבע כי מכיוון שהבן היה מעל גיל 14 בעת הגשת הבקשה, הוא יכול לקבל היתר זמני בלבד. האם טענה כי הסתמכה על עצת עורך דינה שלא להגיש בקשה למעמד ילדיה עד שתחיה בישראל במשך שנתיים ותקים מרכז חיים, וכי הרשויות הישראליות פעלו באופן בלתי סביר בטיפול בבקשות מסוג זה. עם זאת, בית המשפט מצא כי האם אכן הגישה בקשה למעמד משלה שבעה חודשים לאחר חזרתה לישראל, דבר הסותר את טענתה להסתמכות על העצה. עוד נמצא כי בקשתו הראשונה של הבן הוגשה כשהיה בן יותר מ-14, וכי התנהלות הרשויות הישראליות לא מנעה מהמשפחה להגיש בקשה קודם לכן. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי מעמדו של הבן יישאר כפי שהוא, ללא שינויים. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם, וערבותה של האם הוחזרה.