ה"פ 5222/06

תקציר

בית המשפט הכריע בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, המאפשר לאישה יהודייה רווקה מעל גיל 44, שיכולה להביא ילדים לעולם רק באמצעות הפריה חוץ גופית, לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית באמצעות זרעו של גבר נשוי שאת זהותו היא יודעת. בית החולים והמדינה סירבו לבקשתה של האישה, והורו לה לקבל את אישור בית המשפט. המבקשת טענה כי הדרך היחידה עבורה להביא ילד לעולם היא באמצעות הפריה חוץ גופית, וכי התורם הידוע מוכן ובת זוגו מודעים ומסכימים. עוד טענה כי שימוש בתורם אנונימי יביא לכך שהילד ייחשב "שותק" בהלכה היהודית, מצב גרוע מזה של ממזר. המשיבים טענו כי הבקשה מעוררת דילמות מוסריות וחברתיות מורכבות ויש להותירה לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד טענו כי יש להתחשב בזכויות אשתו וילדיו של התורם. בית המשפט קבע כי זכותו של המבקש להורות, כבוד, פרטיות ופיתוח אישיות, כמו גם זכויותיו של הילד העתידי, גוברות על זכויותיהם של אשתו וילדיו של התורם, מה גם שהם לא היו פרודים מבחינה משפטית. בנוסף, התורם ובת זוגו חתמו על הסכם הורות, והתורם היה מוכן לקחת על עצמו את התחייבויותיו החוקיות כלפי הילד. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשה, הכריז על המבקש כזכאי לטיפול IVF לפי תקנות בריאות העם (IVF), והורה לבית החולים לאפשר את ההליך. כמו כן חויבו בית החולים והמדינה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המבקש.