ע"א 714/88

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לסכסוך ירושה הנוגע לעיזבון המנוח יונה וולך. המשיב, שהיה בקשר רומנטי עם המנוחה וחי עמה משנת 1982 ועד לפטירתה בשנת 1985, טען לזכאות לשני שלישים מהעיזבון כידועים בציבור שלה, לפי סעיף 55 לחוק הירושה. מסמך א/1, שנכתב על ידי המנוחה זמן קצר לפני פטירתה, הוצג כצוואה. עם זאת, בשל ניסוחו המעורפל וחתימתו באמצע המסמך, מצא בית המשפט המחוזי כי הוא פסול לפי סעיף 33 לחוק, בנימוק של כוונות לא ברורות לגבי היורש הנקוב. בית המשפט המחוזי אמנם הכיר במשיב כידוע בציבור הזכאי לחלק בעיזבון, אך דחה את תביעתו לדירה כולה לפי סעיף 11(א)(2) בשל חוסר הוודאות לגבי משך המגורים המשותפים. בית המשפט העליון אישר את ההכרה במשיב כידוע בציבור, העניק לו שני שלישים מהעיזבון, והפך את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בעניין הדירה, והתיר את תביעתו משום שהם חיו יחד קרוב לשלוש שנים. החלטה זו שמה דגש על הקלה בדרישות הפורמליות והכירה בידועים בציבור כשווי ערך לנישואין חוקיים לצורכי ירושה, ובכך העניקה למשיב את חלקו של המנוח בדירת המגורים. פסק הדין נתפס כצעד לקראת השוואת זכויותיהם של ידועים בציבור בתביעות ירושה, תוך הבטחת הכרתם בדומה לזוגות נשואים פורמלית כאשר מתקיימים קריטריונים. המערערת, אחותו של המנוח, חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.