תפ"ע 10438-03-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירות שביצע הנאשם, הכוללות נשיאה והובלה של נשק, שימוש בו כדי לפגוע במתלונן, ביצוע עבירות אלימות כלפי ילדיו של המתלונן, לצד פגיעה בבעל חיים. השופט מציין את חומרתן הרבה של עבירות הנשק ואת הצורך בהחמרת הענישה כפי שהתווה בית המשפט העליון בפסקי דין קודמים. השופטת מדגישה את הפגיעה הקשה והמשמעותית שגרמו מעשיו של הנאשם לערכים חברתיים מוגנים שונים. לאחר מכן בוחן השופט את מדיניות הענישה הרווחת בעבירות מסוג זה ומוצא כי בתי המשפט נוטים להטיל עונשי מאסר ממושכים. השופט מתחשב גם בנסיבות ביצוע העבירות, לרבות העובדה שהנאשם הוא המבצע היחיד, הרקע לסכסוך והנזק הממשי שנגרם למתלוננים ולבעל החיים. כמו כן נשקלת הפגיעה הפוטנציאלית בעבירות, ובפרט השימוש בכלי ירייה וברכב ככלי נשק. השופט מציין את חוסר החרטה שהפגין הנאשם ואת הצורך בהרתעה בחברה, במיוחד בכל הנוגע לעבירות נשק ואלימות. בהתחשב בכל הגורמים הללו, השופט קובע את טווח הענישה המתאים למעשיו של הנאשם בין 9 ל-13 שנות מאסר. בקביעת העונש הספציפי מביא השופט בחשבון גורמים שאינם קשורים לביצוע העבירות, כגון הנזק שיגרום המאסר לנאשם ולמשפחתו, הרשעות קודמות וחוסר חרטה של הנאשם. כמו כן נשקלים היבטי פיצוי, המובילים להחלטה כי יש לשלם פיצוי משמעותי לנפגעים. בסופו של דבר, נגזרות על הנאשם 10 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי לקורבנות. השופט מדגיש את ההיבט ההרתעתי שבענישה ואת הצורך להכיר בסבלם של הקורבנות. פסק הדין ניתן במטרה לאזן בין כל השיקולים הללו ולהביא לתוצאה צודקת.