תלה"מ 24494-06-19

תקציר

פסק דין זה בא בעקבות תביעה לתשלום מזונות מוגדל מילדם הקטין של בני זוג גרושים. התביעה הוגשה על ידי אמו של הילד, שטענה כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז נערך הסכם המזונות המקורי. ראשית, האם טענה כי זכויות הביקור של האב צומצמו משמעותית מאז כריתת ההסכם, והוא כמעט ולא היה בקשר עם ילדם. האב הסכים לצמצום הקשר ובית המשפט מצא את טענתו כי האם לא נפגעה מהפחתה זו מקוממת, נוכח הנטל המוגבר של האם בטיפול בילד. עם זאת, בית המשפט לא הורה לאב לשלם דמי טיפול לאם, שכן הקשר המופחת הוסכם על ידי האם, והילד לא נותר ללא השגחה בתקופה זו. שנית, הכנסתה של האם ירדה עקב תאונה וחוסר יכולת לעבוד, וכן שעות מופחתות בשל צרכיו הנפשיים של הילד. בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה כי הכנסתה פחתה באופן משמעותי, והכנסותיו של האב היו יציבות יחסית. עוד ביקשה האם כי האב ישתלם בהוצאות המחיה של הילד, שלא נכללו בהסכם המקורי שכן בעת הגירושין התגוררה האם עם הוריה. בית המשפט פסק לטובת האם בנקודה זו, וקבע כי על האב להפריש 750 ₪ לחודש עבור הוצאות המחיה של הילד, בנוסף לחיובים הקיימים שהוא כבר משלם, החל ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב האב לשלם לאם שכר טרחה בסך 7,000 שקל, בנוסף למזונות המוגדלים. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.