בר"ע 41132-12-10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך כספי בין מר משיח לבין רוזין, אשר נראה כי הייתה ביניהם שותפות עסקית או יחסי עובד-מעביד. בית המשפט המחוזי פסק בתחילה לטובת משיח והורה לרוזין לשלם לו כ-3 מיליון שקל, אך שני הצדדים ערערו על החלטה זו. במהלך הליך הערעור הגיעו הצדדים למספר הסכמות אשר הפחיתו משמעותית את סכום החוב לכ-1.5 מיליון שקל. עו"ד משיח טען כי אין סיכוי שערעורה של רוזין יצלח וביקש ביצוע מיידי מלא של פסק הדין. עוד טען כי רוזין מנסה להבריח את נכסיהם ולרוקן את חשבונות הבנק שלהם, ולכן עיכוב בביצוע יגרום לו נזק בלתי הפיך. מנגד, רוזין ביקשה עיכוב ביצוע בטענה כי לא יוכלו להחזיר למשיח אם יזכו בערעור, וכי לערעור סיכוי טוב להצליח. עוד טענו כי יש להתחשב בהליכים הממושכים, שנמשכו למעלה משש שנים. בית המשפט החליט לקבל חלקית את בקשתה של רוזין לעיכוב ביצוע והורה להם להפקיד בקופת בית המשפט 1,200,000 שקל עד למועד שנקבע. החלטה זו נועדה לאזן בין זכויות הצדדים: זכותו של מר משיח לפירות פסק דינו וחששה של רוזין לפרוע חוב בלתי ישים אם ערעורם יצלח. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו התייחסה רק לתקופה הראשונה והשנייה המוזכרות בפסק הדין, ומר משיח נדרש להגיש את הודעתו בדבר יישום הסכמי הצדדים לתקופה השלישית עד למועד מסוים. השופטים - הנשיאה נילי ארד, השופט עמירם רבינוביץ', השופטת רונית רוזנפלד, נציג העובדים מר יצחק הרפז ונציג המעסיקים מר זאב אבלס - הדגישו כי החלטתם התקבלה לאור הנסיבות המורכבות של המקרה.