ע"א 4351/14

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנות חוות דעתו של ד"ר מיטרני בדבר היקף הנזק שנגרם למערער בשל תרומתה האפשרית של עוגמת הנפש בלידה לאיחור בהתפתחותו, שהוערכה בכ-10%. פסק הדין בערעור התייחס לחוות דעתו של ד"ר מיטרני כעוסקת בהיקף הנזק, ולא בקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לבין הנזק שנגרם, למעט פסקה אחת. בחלק האופרטיבי של פסק הדין בערעור נקבע כי 10% מהנזק שנגרם למערערת נבע מעוגמת הנפש המולדת ואם רשלנות המשיב גרמה לעוגמת נפש זו, אזי המערערים יהיו זכאים לפיצוי של 10% מנזקיהם. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו השני, פירש באופן שגוי את פסק הדין בערעור בכך שהבין שמשמעותו היא שחוות הדעת מתייחסת לקשר הסיבתי. הסרבול הפרוצדורלי והמשפטי של פיצול הדיון לשאלות של אחריות ונזק הביא אף הוא לחוסר בהירות בחוות דעתו של ד"ר מיטרני. פסק הדין בערעור הורה על חקירה נוספת של בית המשפט המחוזי באשר לקשר הסיבתי בין רשלנות המשיב לבין הטטניה, אך בית המשפט המחוזי לא עשה כן ודחה את התביעה. לפיכך, החליטה ערכאת הערעור להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבל החלטה בסוגיה זו ויקבע את הסיבתיות וכן את פיצויי המערערים.