ע"א 9057/07

תקציר

בית המשפט בחן את הערעורים הנוגעים לאחריותה של אפל להונאה נגד המדינה וצדדים קשורים. לאחר בחינת הראיות המהותיות והטיעונים המשפטיים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את ערעורה של אפל, ואילו את ערעורי המדינה וורד יש לקבל במלואם. אפל נמצאה אחראית באופן בלעדי לפצות את המדינה על מלוא הנזק שנגרם. בית המשפט התייחס לטענותיה של אפל, שכללו אי קבילות של זיכוי פלילי בהליכים אזרחיים, יסודות לא מספיקים של הונאה ומחלוקות על גובה הנזק. בפסק הדין הודגש כי זיכוי פלילי המבוסס על ספק סביר אינו שקול לאחריות אזרחית, כאשר אמת המידה היא מאזן ההסתברויות. בית המשפט מצא ראיות משמעותיות לפעולות מחושבות ומטעות של אפל, המקיימות את כל יסודות עוולת המרמה, ובכך אישרו כי מצג השווא המכוון של אפל הוביל לנזק כספי למדינה. כתוצאה מכך, נדחתה טענת ההגנה של אפל לרשלנות תורמת מצד המדינה, מה שמחזק את העובדה שרשלנות מצד המדינה לא פטרה את פעולות המרמה של אפל. גם ערעורה של ורד נדחה, ובית המשפט הגיע למסקנה כי אין להטיל על ורד אחריות משותפת עם אפל מעבר לכספים הנומינליים שקיבלה. החלטה זו התבססה על היעדר ראיות מספיקות למעורבותה הישירה של ורד בהונאה. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא בעניין חוות דעת מומחה לחישוב נזקים, והעדיף את הניתוח המקיף שסיפק רו"ח כספי על פני המומחה מטעם אפל. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי מעשיה של אפל היוו תרמית, ובכך האריך את תקופת ההתיישנות למועד שבו נודע למדינה בפועל על התרמית. בסופו של דבר, פסק הדין קבע כי על אפל לשאת באחריות המלאה לנזקים, ואחריותה של ורד הוגבלה להיקף ההתעשרות הישירה שלה. בית הדין הדגיש גם את חשיבותה של ערנות שלטונית בניהול כספי ציבור והציע לנקוט צעדים משמעתיים או תביעות נגד עובדי מדינה רשלנים במקרים דומים בעתיד.