דב"ע לז/78 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לעובד עירייה שערער על החלטה בעניין קצבת פרישה, חופשה שנתית והודעה מוקדמת על פרישה. העובד ביקש לכלול פיצוי חודשי של 50 לירות בחישוב שכרו הסופי לצורכי פנסיה, בטענה שהוא מהווה חלק משכרו. עם זאת, בית הדין הסכים עם העירייה כי פיצוי זה אינו חל עוד לאחר שהעובד עבר לדירוג שכר אחר. לפיכך, ערעורו של העובד על הכללתו בחישובי הפנסיה שלו נדחה. באשר לזכות להודעה מוקדמת על פרישה, קבע בית הדין כי העובד זכאי לתקופת הודעה מוקדמת של 60 יום כפי שנקבע בחוקת העבודה לעובדי הרשות המקומית, במקום 90 הימים המבוקשים על ידי העובד. ההחלטה התבססה על כך שמועד הפרישה של העובד סוכם על ידי ועד משותף והעובד עצמו, מה שמייתר את תקופת ההודעה המוקדמת הארוכה יותר. עבור חופשה שנתית, העובד היה זכאי לפדות 47 ימי חופשה שלא נוצלו עם פרישתו. בית הדין פסק לטובת העובד, וקבע כי הזכות החוזית לחופשה שנתית, כפי שהיא מעוגנת בחוקת העבודה, מזכה את העובד לפדות את כל חופשתו שלא נוצלה. העירייה חויבה לשלם לעובד 47 ימי חופשה בשיעור של 146 לירות ליום, בצירוף שיעורי ריבית נקובים על הסכום החייב. עוד צוין בפסק הדין כי לא ינוכה מס מסכום זה.